<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' בכור פ"ג</h1>
<h2>דף ג:</h2>
בזמן הזה שאין בית, שסוף הבכור להאכל במומו, מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט, אבל בזמן המקדש [אסור].
<h2>דף לג:</h2>
בכור שאחזו דם יקיז, ובלבד שלא יתכוון לעשות בו מום. ואם הומם בהקזה ישחט.
<h2>דף לד:</h2>
המטיל מום בבכור קונסין אותו ולא ישחט עד יפול מום אחר מאליו. ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשוחטו על מום שעשה אביו, שלא קנסו בנו.
<h2>דף לה.</h2>
הרגיל בבכור שיפול בו מום, שנתן דבילה על אזנו עד שבא כלב ונטלה וחתך אזנה, או הוליכו בין זכוכיות כדי שתקטע ידו, או שאמר לגוי להטיל בו מום, לא ישחוט עליו, שאין שוחטין על מום אם לא [ש]נעשה שלא מדעתו. אמר, אלו נפל מום בבכורי הייתי שוחטו, ושמע גוי והטיל בו מום, שוחטו, שהרי לא נעשה לדעתו.
בכור רודף האדם ובעטו כדי לטרדו, ואפילו בעט בו מפני שרודפו מקודם, ונעשה מום בבעיטה ישחוט עליו. קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכן גוי שעשה לדעתו ישחט. עשו כדי להתירו לא ישחט.
בזמן הזה שאין בית, שסוף הבכור להאכל במומו, מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט, אבל בזמן המקדש [אסור].
כל המומין הראוין לבא בידי אדם נאמן הרועה לומר, מאליהן נפלו ולא נעשו בכוונה וישחט. במה דברים אמורים כשהרועה ישראל והבכור ביד כהן, אבל אם הרועה כהן והבכור עדיין ביד בעליו ישראל אינו נאמן וחושדין שמא הטיל בו מום כדי(י) שיתננו לו. כהן מעיד לכהן אחר שמום זה נפל מאליו, ולא חוששין לגומלין, שאין אדם חוטא לאחר. ואפילו בניו ובנותיו של כהן מעידין, אבל לא אשתו שהיא כגופו.
<h2>דף לו.</h2>
עד שהעיד מפי עד אחר שמום זה נפל שלא לדעת [נאמן], ואפילו אשה נאמנת לומר בפני נפל מום זה מאיליו, וישחט.
נתן לו שעורים במקום דחוק מסורג מקוצים וכיון שאכל נחלקה שפתו ואין אנו יודעים אם נתכוין למום, אפילו היה חבר לא ישחוט.
בכור ביד כהן ונפל בו מום והועד בעד אחד וספק אם מום ששוחטין עליו הוא, וכהן שהוא בידו אמר, הראיתי מום זה למומחה והתיר עלי לשחיטה, נאמן, שלא נחשדו לשחוט קדשים בחוץ, שהוא בכרת. וכן נאמן הכהן לומר על בכור בעל מום, בכור זה נתנו לי ישראל במומו ולא נפל ברשותי, כדי לחשדו שמא הטילו, דמילתא עבידא לאיגלויי ומתיירא שמא ישאלו לבעליו ויאמרו, תם הוה בעת שנתנוהו.
<h2>דף לט.</h2>
בהמה שנולד לה אחת מן הטרפות שאסורה באכילה אסורה ואין פודין, שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים, אך ירעו עד שימותו ויקברו. נשחטה ונמצאת טריפה תצא לבית השריפה. וכן אם נמצא מאבר הפנימיים חסר אפילו אינה טריפה, כגון שנמצאת בכוליא אחת או שנטלה הטחול, אסורה למזבח ותשרף, לא מפני שהיא בעל מום (או) [אלא מפני] שאין מקריבין חסר, שנאמר [במדבר כ"ח], תמימ' יהיו לכם, וכל יתר כחסר, שאם נמצא לה שלש כוליות או שני טחולים, פסולה.
<h2>דף מה:</h2>
בהמה שנולד לה אחת מן הטרפות שאסורה באכילה אסורה ואין פודין, שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים, אך ירעו עד שימותו ויקברו. נשחטה ונמצאת טריפה תצא לבית השריפה. וכן אם נמצא מאבר הפנימיים חסר אפילו אינה טריפה, כגון שנמצאת בכוליא אחת או שנטלה הטחול, אסורה למזבח ותשרף, לא מפני שהיא בעל מום (או) [אלא מפני] שאין מקריבין חסר, שנאמר [במדבר כ"ח], תמימ' יהיו לכם, וכל יתר כחסר, שאם נמצא לה שלש כוליות או שני טחולים, פסולה.
<h2>דף נג:</h2>
בזמן הזה שאין בית, שסוף הבכור להאכל במומו, מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט, אבל בזמן המקדש [אסור].
